הסיפור שלי

נולדתי בירושלים ב1982.
בגיל 6 נפגשתי לראשונה בערוץ MTV שחשף בפניי עולם חדש של להקות רוק מפורסמות משנות ה90, כמו גאנז אנד רוזס ,מטאליקה, אקסטרים, בריאן אדאמס ועוד. 

בילדותי אני זוכר ששני ההורים שלי ניגנו בגיטרה, ברמה חובבנית אמנם, אבל מלאת אווירה.
ערבים שלמים בבית עברו אצלנו בבילוי גיטריסטי עם החבר’ה וזה היה הניצוץ הראשון שכבש אותי, 
הרבה לפני שנכנסתי באמת לתוך נבכי המוזיקה.

בגיל 10 התחלתי ללמוד גיטרה אצל מורה מנוסה, שעל פי הדרך המסורתית התחיל דבר ראשון ללמד אותי תווים. 
אבל אני? לא באמת הייתי שם. 
אחזתי בלהקות המפורסמות, במנגינה כובשת, לא בתווים חסרי משמעות וככה נשארתי, דורך באותה אוקטבה ומקבל את אישור הורי לעזוב את המורה שלא באמת נתן לי את סודות האגדה המוזיקלית.

בגיל 12, עדיין לא וויתרתי על החלום שלי. 
הפעם, הלכתי על פלטפורמה רצינית והתקבלתי לשערי המרכז למוזיקה. 
ההתחלה שוב הייתה בדציבל צורם: תווים, טכניקות החזקה של הגיטרה, ועוד ‘בלה בלה’ משעממים
שהקשר ביניהם לבין עולם המוזיקה האמיתי הוא מקרי בהחלט. 
קיבלתי עוד שיעורי בית ועוד משימות כאילו כל מה שקיבלתי בבית הספר לא היה מספיק. אני רציתי להיות כמו הכוכבים בMTV אבל צורת הלמידה הייתה כל כך יבשה וחסרת התלהבות מצד המורה ובעיקר מהצד שלי.
בדיעבד כשאני מסתכל לאחור אני מבין שהמקצועיות והניסיון של המורים עד לאותו רגע בחיי היו מרשימים מאוד, הם פשוט לא ידעו ללמד בצורה שמתאימה לי. הם הקפידו לשמור על כללי הספר
אבל אני הייתי צריך מישהו שילהיב אותי משיעור לשיעור. 

רציתי שיהיה לי כיף!

הייתי יכול לעצור באותה נקודה ולהיפרד מהגיטרה, אבל אז, פגשתי אותה במקרה אצל רביב.
גיטרה חשמלית, אדומה ומבריקה, שהייתה פסגת חלומי כילד! כמו אותן גיטרות שהייתי רואה בטלוויזיה. רביב היה הראשון שגילה לי את האגדה ולחש לי את סוד הקסם. 
הוא בסך הכול נתן לי הצצה לעולם הפנטטוני של הצליל מי ולימד אותי טכניקות אלתור על ידי טיול יחסי בסולם.
אני זוכר את עצמי ברגע הבלתי נשכח בו התחלתי לנגן סולו בזמן שרביב מלווה אותי, לא תווים, לא קומפוזיציה מסובכת ולא טכניקות מתמטיות אלא השראה של נגינה זורמת ומאולתרת.

לכבוד בר המצווה שלי קיבלתי את מתנת החלומות גיטרה חשמלית ומגבר, 
בעיקרון, הייתי אמור להיות מרוצה, אבל עדיין, דרכתי באותו המקום, התווים שלי צרמו, הם לא הנפיקו את המנגינה היפה של חיי.

כל מהלך גדול בחיים, מתחיל ברגע אחד קטן, גם הרגע הזה היה נראה לי שגרתי בעליל.
חבר בא לבקר, כשהוא ראה את הגיטרה החשמלית הוא ביקש ממני בנימוס לנגן בה. 
הסכמתי כמובן, גם כי אני נדיב ומפרגן וגם או אולי בעיקר, כי הייתי בטוח שהיכולות שלי עולות עליו ורציתי להשוויץ קצת. 
הנגינה התחילה ויחד איתה הקסם. 
הילדון שמולי הפך את הגיטרה לכלי אומנותי, עם קולות ראשוניים, שניים…
“וואווו אחי, איפה למדת את זה?” שאלתי אותו בהתפעלות והוא באגביות, נתן לי את השם של המורה שלו, אמנון עיני.

מאותו רגע לא עניין אותי שום דבר חוץ מלהפוך לתלמיד של אמנון,  ההורים שלי, שכבר אמרתי שהם הורים טובים שוב נתנו יד לגחמה שלי שהפעם התבררה כמהפכנית.

אצל אמנון, הפכה פתאום הגיטרה לחלק נוסף ממני, זה לא קרה בגלל שהוא לימד אותי תווים או התיש אותי במשימות פריטה, הוא פשוט התחבר למה שאני אוהב, נתן לי לבטא את עצמי בצורה מוזיקלית ובעיקר לימד אותי שמורה הוא לא ‘מכונת טכניקות’ אלא אישיות שרואה את התלמיד שמולה ונותנת לו את הניצוץ שידליק אצלו את החיבור הבלתי נפרד למוזיקה ולאומנות.

החיים ממשיכים, מלאי תהפוכות, הגיטרה היא חלק ממני, כשבמקביל אני עושה צבא, מתעסק עם צלילה ואפילו מתחיל ללמוד משפטים. לאורך כל הדרך, אני אוסף כלים וטכניקות לארגז הכלים שלי שיהפוך אותי בעתיד לאחד ממורי הנגינה המובילים בארץ.

בגיל 30, אני מחליט לעזוב את הכל, ולהתמקד רק במוזיקה! 
יש לי תלמידים, השם שלי הולך לפני כגיטריסט וכמורה שמנחיל הרבה יותר מיסודות המוזיקה.
יכולתי להישאר שם, אבל אף פעם לא הסתפקתי במועט במה שקשור למוזיקה.

נכנסתי עמוק בתוך עולם ההפקות, הופעתי על במות עם טובי הזמרים, וכמו אחד שרוצה להשיג את כל העולם לא וויתרתי על השיעורים הפרטיים עם התלמידים והתחלתי להפיק קורס דיגיטלי ללימוד נגינה על גיטרה למתחילים ומתקדמים.

הדרך שלי רק המשיכה לרוץ קדימה. מצאתי את עצמי מנהל הפקות עם מוזיקאים מוכשרים (כן, אני עובד רק עם מי שאני אוהב…) והפקות ענק.

כיום, 
הגעתי לפסגה שלי ואני רואה בה שליחות להעניק את כל הידע האדיר שצברתי בעולם המוזיקה על כל רבדיו לכל מי שרוצה לגעת בקסם, להיות חלק מהאגדה ולהפוך את המוזיקה לחלק בלתי נפרד מחייו.

חסר לך הניצוץ שאתה כל כך מחכה לו? אין סיבה לחכות יותר.
כבר בקורס הדיגיטלי למתחילים או מתקדמים תוכל להכיר אותי ולצעוד בשביל בו אני הלכתי בדרך ללמידה מלאה בהתלהבות וכיף!