חסרים יוצרים איכותיים בישראל!
חסרים כותבים, מלחינים, מעבדים, מפיקים (איכותיים).
אמ;לק: מאד ממליץ לכולם לא ׳לעמוד במקום׳ טקסטואלית ומוסיקלית. אלא כל הזמן להרחיב את היכולות ואת הידע בטקסט ובמוסיקה.
הסבר:
יש הרבה זרמים שמרכיבים את המוסיקה הישראלית העכשווית, כשהבולטים בהם הם כמובן מוסיקת פופ ״ים-תיכונית״ לצד מוסיקה עם השראה מערבית (פופ מחו״ל). בוודאי יש עוד הרבה זרמים וסגנונות אבל בואו נדבר רגע על אלה שציינתי.
אנסה לכתוב כאן על שני נושאים עיקריים: המילים והמנגינות.
בשני הסגנונות האלו, פופ ים תיכוני ופופ בהשפעה מערבית, אפשר למצוא יוצרים ומבצעים שאפשר יהיה לראות אותם כקלילים לעומת כבדים יותר/מעמיקים. כלומר, יש יוצרים שמשקיעים באמנות הכתיבה של המלל באופן כזה שזה כבר הופך לשירה ספרותית כמו כתיבה של משוררים. שיש איזו הכבדה על המאזין שנדרש להאזין לטקסט, לחשוב עליו, להרהר, לנסות להבין אותו. יש אתגר מסוים בקריאה הזו. יש גם יופי בכתיבה כזו. יש שכותבים עם הומור שגורם למאזין לצחוק, יש שכותבים באופן סיפורי כמו האזנה לסיפור כלשהו. ומצד שני יש שכותבים כתיבה שטחית ודלה שבה אין מילים מורכבות, אין הומור, אין סיפור.
אותו הדבר במנגינות עצמן. מהלכים הרמוניים (אקורדים), מקצבים, מלודיות, רמת ביצוע נגינה על כלי הנגינה ובשירה עצמה של הזמר/ת. גם בנושא הזה יש יוצרים ומבצעים שמסתפקים בשטחיות מסוימת. מהלכים מוכרים שלא מחדשים כלום. לפעמים זה נעים להאזנה ולפעמים לא. לצד זאת, יש יוצרים ומבצעים שגם במוסיקה בוחרים לאתגר, או יותר נכון לבטא משהו הרבה יותר מורכב ועשיר בביטוי ואומנות.
בשוק / במרחב האומנותי יש מקום להכל. אין נכון או לא נכון. יש טעם אישי.
יחד עם זאת, לא היה מזיק לחלק מהיוצרים בארץ, להכיר ולטעום עוד סוגים וסגנונות לפני שכותבים ומלחינים רק בסגנון אחד מרכזי. אותו הדבר אני חושב גם לגבי תלמידים ונגנים מקצועיים.
דוגמא: אם את מוסיקאית שאוהבת להאזין וליצור בסגנון בלוז, שווה לך לנסות להכיר וללמוד קצת ג׳אז שהוא בעצם פיתוח מבלוז. אם אתה אוהב רוק כבד, שווה לך לנסות לשמוע מוסיקה קלאסית שיש שמוצאים הרבה דמיון בין שני סגנונות אלו. וכך הלאה, להרחיב את הטעם המוסיקלי ולהכיר יותר.
זה גם לא עניין של מזרח או מערב. אם יוצר כלשהו אוהב מוסיקה מזרחית, אציע לו להעמיק האזנה ולהכיר את השורשים של המוסיקה הזו. שישמע גם אום כלתום, פאריד אל עטרש, עבד אל חלים חאפז, עבד אל וואהב. שיכיר גם את סצינת הפופ הערבי שקיימת היום בלבנון, באמירויות, מצרים וכו׳ ויהיה מעודכן בזה. יש סיכוי גדול שהוא יקבל הרבה השראה ליצור בצורה שתחדש למאזינים בארץ.
אם יוצר אוהב מוסיקת פופ מערבי, אציע לו להעמיק ולהאזין לפופ מערבי משנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. לשמוע ביטלס שכידוע היו בשעתם להקת פופ לכל דבר ועניין. במשך הזמן הם שכללו את המוסיקה שיצרו כך שהפכה להרבה יותר מורכבת מפופ אבל הצליחה באופן חסר תקדים בזמנו ועד היום למעשה.
בשני המקרים של מזרח ושל מערב, מהלך כמו שהצעתי יהפוך את מי שישקיע בזה ליותר מומחה ויותר טוב במה שהוא עושה.
למה הדבר דומה?
נגיד שאני אוהב מאד לבשל ורוצה להיות שף מומחה בעל שם. או שאני כבר מבשל במסעדה כלשהי אבל רוצה להתפתח.
יהיה לי מאד כדאי ׳להשכיל׳ את עצמי בכך שאנסה ללמוד מכל הסגנונות שאני יכול. יהיה שווה לי לעשות סדנת לימוד של אוכל אסייתי, אוכל מזרחי, אוכל איטלקי, צרפתי, ברבקיו אמריקאי ועוד. לא בטוח שארצה להיות שף של סגנון כזה באופן בלעדי לכל החיים, אבל בהחלט יתרום לידע שלי, לניסיון שלי, ליצירתיות שלי וליכולות שלי, להכיר ולהתנסות אפילו ללמוד טכניקות ומיומנויות של אותם הסגנונות. זה יהפוך אותי לשף יותר עשיר בידע ויכולות ובעצם יתרום להיותי שף ברמה גבוהה יותר. לעומת מישהו שלמד רק סגנון אחד ועושה רק אותו. נגיד מישהו שיודע להכין רק פלאפל. הוא מכין פלאפל מאד טעים ויש לזה גם הרבה קליינטים. הכל טוב ויפה, זה בהחלט אחלה אני לא טוען שלא. אני רק חושב שאותו אחד שעושה רק פלאפל, אולי מחמיץ אפשרויות נוספות שהיו מסבות לו עוד סיפוק מקצועי והנאה אישית. אין כל רע בלהיות בסגנון אחד לכל החיים, פשוט שווה לוודא שאתה לא מחמיץ משהו.
שזה מוליך אותי למחשבה הבאה:
במוסיקת המיינסטרים הישראלית, מאד חסרים יוצרים של טקסטים איכותיים ומנגינות עשירות ומעניינות.
לאחרונה, עשיתי פרויקט אישי שהיה מיועד אך ורק עבור הרחבת אופקיי. מה שעשיתי היה לשמוע את כל האלבומים של האמנים המובילים בישראל. כל השמות הכי מוכרים. שמעתי שיר שיר, בלי לפספס אף אחד. קראתי את מילות השיר מול העיניים בזמן שהשיר מתנגן ולאחר מכן גם ניגנתי בגיטרה עם השיר, מה שנקרא ׳הוצאתי׳ משמיעה את כל הלחן. קראתי רם את הקרדיטים שזה מי ניגן בהקלטה, מי הפיק, מי כתב והלחין וכו׳.
כשסיימתי לעכל הכל, עלתה בי המסקנה שרוב מה ששמעתי היה חסר מעוף, צפוי, חוזר על עצמו, מעתיק אחרים, טקסטים רדודים, לחנים מאד שחוקים וכו׳.
כמובן שיש יוצאים מן הכלל ורם בין האמנים הפחות משוכללים מצאתי הרבה שירים כיפיים שאפשר להינות מהם במידה. אני חושב שבמוסיקה הישראלית דווקא הזרם הדתי -לייט כמו ישי ריבו, אביתר בנאי, יונתן רזאל ועוד – שם דווקא יש טקסטים איכותיים יותר. לעתים קרובות יהיו פסוקים מהתנ״ך או כתיבה בעלת ניחוח תנכ״י וכידוע התנ״ך כתוב בשפה ציורית ומיוחדת ופסוקי התנ״ך השפיעו ועוררו השראה מאז ומתמיד למשוררים וסופרים וכו׳. לכן שיר כמו של ישי ריבו ״תוכו רצוף אהבה״ יש בו את הניחוח הזה שאני מתאר כאן. באותה המידה, בנושא הלחנים, יש יוצרים שמלחינים בצורה מעניינת ומורכבת שעדיין מצליחה לרגש. אביב גפן, עידן רייכל, מתי כספי, דודו טסה ועוד. שוב, חשוב לי להדגיש שאני לא מנסה לתת ציונים או לחלק את העולם של המוסיקה לטוב או רע. רק מציע להתבונן יחד איתי ולהרחיב את היכולות ואת הידע.
כשאני מאזין לזמרים והיוצרים שכרגע נמצאים בלב הפופולריות בישראל, אני רואה שיש מחסור דרמטי באיכות.
עוד דוגמא קטנה מתחום האוכל כדי להדגיש את הנקודה:
אין שום רע בקפה שחור פשוט משקית רגילה. (אני אישית שותה כזה כל יום).
אבל, מדי פעם אני גם אוהב לשתות קפה איכותי יותר, כזה שטחנו את פולי הקפה הטריים מול עיני ומזגו לי חלב שהוקצף בטמפרטורה הנכונה ביותר. מוגש בכוס מיוחדת שצורתה תורמת למיקסום הארומה שעולה באפך בזמן שאתה שותה את הקפה הזה.
זה לא אומר שצריך לבחור זה או זה. אבל אני אישית אוהב לשלב ושיהיה לי מנעד להינות ממנו מהאפשרויות. אני פוגש יותר מדי אנשים שמקובעים בסגנון אחד ומחמיצים בעקבות זאת עולמות שלמים.
חשוב לי לציין, אני מדבר על איכות. עומק. יכולות.
אז מה אני מציע?
אם אתם תלמידים – וודאו שאתם נחשפים לסגנונות מגוונים של מוסיקה. תעמיקו בקריאה של הטקסטים. תלמדו לנגן את השירים. הרחיבו את מנעד היכולות שלכם והידע שלכם כל הזמן. עסקו בחקירה. אילו להקות או יוצרים עוררו השראה ביוצר שאתם אוהבים? מה הוא אהב לשמוע בילדותו? אם תעשו זאת, תתחילו לשמוע את ההשפעה בשירים שלו. למשל אביב גפן, שומעים כמה הושפע מהביטלס. ודוגמאות רבות נוספות שלא אמנה כאן.
אני עוד מעט בן 40 מנגן מגיל 13 ועדיין כל הזמן לומד ומתפתח. אז בוודאי שזה נכון למי שלומד פחות זמן מזה.
אם אתם יוצרים/זמרים/נגנים מקצועיים – תעמיקו את המחקר האישי שאתם עושים במקצוע שלכם. לכו לטקסטים של גדולים מכם, משוררים, כותבים, סופרים. מספרי סיפורים טובים. הטעינו את המוח שלכם ביצירות מורכבות מוסיקלית. מה שקורה הוא מרתק – ככל שאתם שוחים יותר זמן באגם הזה של החומרים שתיארתי, ככה זה דבק בכם ומעורר בכם השראה והיצירות שתיצרו לאחר מכן יושפעו מהעומק הזה ששחיתם בו. חשבו על זה גם מזווית נוספת – אם אתם מסוגלים לנגן גם חומרים של מתי כספי וגם של עדן בן זקן, נפתחות בפניכם יותר אפשרויות כנגנים להשתלב בהפקות מקצועיות. אם אתם יכולים רק סוג אחד של מוסיקה, תוכלו להשתלב רק בסוג הזה וזה מגביל מאד.
קצת בדומה ללימוד שחייה – לאחר שאתה לומד לשחות בעמוקים, גם השחייה ברדודים הופכת לעוד יותר קלה…
בהמשך אשתף אתכם עם דעתי על למה אמנים מסוימים מצליחים להתפרסם בישראל ולהצליח למרות שהחומרים שלהם בינוניים ומה אפשר ללמוד מהם (רמז: יש הרבה דברים חשובים מעבר לכתיבה והלחנה שגם אותם צריך לפתח וזה מה שאני עושה עם אמנים שמלווה ונגנים שאני משמש להם כמנטור).
זה היה קצת חומר למחשבה אשמח לשמוע מה אתה חושבים על מה שכתבתי –
מוזמנים להגיב לי אישית במייל : yonatan@music-coach.co.il
כל טוב